פסק-דין בתיק ת"א 59484-07

הנסיבות

1.         התובעים 1 ו-2 (להלן: " התובעים") הינם הבעלים הרשומים, למן שנת 2008, של הבניין המצוי ברח' בן עטר 12, בתל אביב והבנוי על חלקה 56 בגוש 7084 (להלן: " הבניין").

התובעת  1 (להלן: " התובעת") הינה הבעלים של 7/8 מהזכויות אותן רכשה מיורשי הבעלים המקוריים של הבניין, על פי הסכמי רכישה מיום 18/10/07.

            התובע 2 (להלן: " התובע"), רכש את זכויותיו (1/8) מכוח צוואת אמו המנוחה הגב' אמיר בלהה ז"ל, אשר הלכה לבית עולמה ביום 27/3/06 (להלן: " המנוחה").

2.         יצויין, כי במועד הגשת התביעה, זכאים היו אחי התובע - התובעים 3 ו-4 - להירשם, מכוח צוואת המנוחה, כבעלי 2/3 מזכויות הבעלות בניין, ברם זכויות אלו הועברו לתובע מכוח חלוקת עזבון המנוחה.

3.         בתאריך 24/11/70, שנים הרבה טרם רכישת זכויות התובעים בבניין, נחתם חוזה שכירות בין הנתבע לבין הבעלים המקוריים של הבניין ה"ה מאיר, אהרון אריה ופסח ליפשיץ (להלן: " הבעלים המקוריים"), לפיו הושכרה לנתבע, בשכירות מוגנת, דירת מגורים על גג הבניין אשר  הוגדרה  בחוזה  כ - " 1 חדר גדול ונוחיות על הגג של הבית" (להלן: " חוזה השכירות"

 ו" המושכר" - בהתאמה). מטרת השכירות נקבעה בחוזה למגורים.

4.         בתביעה שבכאן, אשר הוגשה ביום 18/10/07, עתרו התובעים לפינוי ולסילוק ידי הנתבע מהמושכר, זאת בגין שינויים ותוספות שנעשו בו, מבלי שנתקבלה הסכמתם של הבעלים. התובעים סמכו יתדות טענתם על הוראת סעיף 131(2) ל חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר"), המקנה לבעל הבית זכות לתבוע פינוי מהמושכר באם הפר תנאי מתנאי השכירות.

5.         לשיטת התובעים, הנתבע הפר את חוזה השכירות עת ביצע תוספת בנייה למושכר כך ששטחו הוכפל. לטענת התובעים שטחו המקורי של המושכר היה כ-15 מ"ר ונכון למועד הגשת התביעה הינו בשטח של 30 מ"ר.

            בכגון דא, כך לתובעים, ולנוכח הוראת סעיפים 3, 6 ו-21 לחוזה - קמה להם עילה לפינוי הנתבע מהמושכר.

6.         בכתב הגנתו הכחיש הנתבע נחרצות את טענת התובעים כאילו הוא הוסיף למושכר שטח כלשהו. לשיטת הנתבע, למן מועד חתימת החוזה נותר המושכר בשטחו המקורי, לבד משינויים בתוך שטח המושכר וסגירת הכניסה לגג הבניין בדלת - בהסכמת הבעלים המקוריים של הבניין ה"ה אהרון ליפשיץ ז"ל.

            עוד טען הנתבע כי בסמוך למושכר הוא הקים - ב - 4-5 השנים שקדמו להגשת התביעה - ויטרינה תחת גג מקורה אשר הוקם בהסכמת אהרון ליפשיץ ז"ל ובסיועו (להלן: " הויטרינה").

            הקמתה של הויטרינה - כך לנתבע - נעשתה על מנת למנוע כניסתם של נרקומנים לגג. עוד טען הנתבע כי הוא היה נכון בעבר לפרק את הויטרינה והוא נכון לעשות זאת גם עתה, ברם לטענתו, התובעים לא הסכימו לכך.

דיון והכרעה

7.         טרם אדון בטענות הצדדים לגופן, יש להקדים ולהבהיר כי על מנת שתקום לו לבעל הבית עילה לפינויו של דייר מוגן מכוח הוראת סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר, על האחרון הנטל להוכיח שלושה תנאים מצטברים - (א) קיומו של תנאי מפורש בחוזה האוסר ביצוע הפעולה או המחדל (ב) התנאי הופר (ג) התנאי מעניק לבעל הבית, על פי תנאי השכירות, את הזכות לתבוע פינוי [ראו: ד. בר אופיר, סוגיות בסדר דין אזרחי, עדכון מס' 3, עמ' 70].

            לאמור: בעל הבית אשר תובע פינוי על פי עילה זו, חייב להוכיח את העובדות עליהן היא נסמכת ובמקרה של ספק יש לפסוק כנגדו.

            על רקע האמור נבחן ההשכילו התובעים להוכיח תביעתם.

הגדלת שטח המושכר

8.         ייאמר מיד, כי לא מצאתי שחר לטענת התובעים כאילו הנתבע הגדיל את שטח המושכר מזה שהיה במקור, עת נחתם חוזה השכירות.